על עבדות, חירות, מר עגבנייה והבנה של בוקר.

הבוקר ראיתי את יובל המבולבל מתארח בתוכנית בוקר ולראשונה הבנתי את סודו, הבנתי למה הילדים כל כך אוהבים אותו. זו פעם ראשונה שאני שומעת את יובל מתראיין ולא רואה אותו בדמות. יובל הגיע לקדם מופע חדש בפסח יחד עם מנהלו האישי. אחרי דקות היה ברור למה מנהלו הגיע איתו, יובל מתבייש למכור.

כאשר עדן העירה לו "אתה יוצא לפסח של עבדות"(עשרות מופעים) יובל הביט בה בפלאה ואמר "חירות, למה עבדות?" עדן ענתה "אתה הולך לעבוד ללא הפסקה" ויובל השיב שבעייים שלו תמימות ושמחה "חירות זה לעשות מה שאתה אוהב" וסיפר כמה בעצם הוא אוהב את מה שהוא עושה וכמה הוא אוהב את הילדים ולגרום להם לחייך, בכל השיחה אני זיהתי שמחה אמיתית וביישנות בעינו.

כשעודד שאל אותו אם הוא מאמין מה נהיה ממנו ולמה הוא שואף, יובל ענה "אני שואף לשמור על הקיים ולהשמיך לשמח ולשמוח (או משהו דומה, זה המסר שאני קיבלתי)"
בהמשך עודד סיפר כאשר כל משתתפי הפסטיגל נחים בים הצגה להצגה , יובל בשמחה רבה ממשיך להצטלם עם הילדים. על זה יובל ענה "זה הכיף האמיתי, לראות את העניים של הילדים וכמה הם מאושרים מכיף ביד".אני זיהיתי כנות, שמחה אמיתית ואפילו ביישנות.

אני זיהיתי הוקרת תודה.


ראיתי קצת את עצמי, כשאנשים לא מבינים איך זה שאני תמיד עונה על השאלות, תמיד עובדת. לך תסביר להם שאני מרגישה שהתגלגלתי למקצוע שאני מתה עליו, שאני פוגשת יום יום לקוחות המהווים עבורי השראה, שאני לומדת ומתפתחת כל יום. זו לא עבדות, זו חירות